עבור רוב האנשים נהיגה היא פעולה אוטומטית וטבעית כמעט שלא דורשת מאמצים מיוחדים. עבור מי שנמצא במועדון חרדות הנהיגה מדובר בפעולה שנראית מאוד מורכבת, מסובכת, מלחיצה ולא נעימה… שהרבה פעמים הופכת לשנים של מרחק זהיר מההגה ובנייה של חיים שלמים סביב הרעיון של מציאת דרכים אחרות להתנייד שלא כוללות נהיגה. והבושה… לך תסביר לאחרים איך זה שאתה בן אדם סבבה והכל, תפקודי והכל, עם הישג או שניים ברזומה והכל, ועדיין מתקשה או בכלל לא מסוגל לבצע פעולה שרוב בני ה-17 צולחים בקלילות מדהימה…
עד כאן היציאה שלי מהארון בפני הפייסבוק על כך שיש לי חרדת נהיגה.
ועכשיו נדבר על תומר. מהרגע שתומר השיב על ההודעה הראשונה ששלחתי לו הבנתי שאני בידיים טובות. הוא ידע שעצם המשלוח שלה לא היה פשוט. תומר רגיש וקשוב לתלמידים שלו ובאמת מבין מה אנחנו עוברים – גופנית ורגשית. לפעמים אנחנו צריכים תמיכה והקשבה ולפעמים אנחנו צריכים שיזרקו אותנו למים ויאמרו לנו שאנחנו מסוגלים. השילוב של שיחות עם בן אדם באמת מבין ואמפתי (שבחיים לא יאמר “נו, מה הבעיה?”), יחד עם נהיגה בתנאים משתנים, תוך מתן טיפים להתמודדות עם סיטואציות מלחיצות, הפך את הנהיגה ממשהו דמיוני למשהו ממשי.
והנה הגיעה הפעם הראשונה שבה נהגתי לבד, מזה 10 שנים (!)… אז נכון שיש עוד דרך לפניי אבל אני רוצה לאמר תודה ולהמליץ לכל מי שמתמודד עם חרדות על תומר. אתם תהיו בידיים טובות ובסוף תגיעו לניידות ולעצמאות, וגם אני. הניידים והעצמאים אומרים שאין לזה מחיר ואני מתכוונת לבדוק זאת בעצמי ומזמינה אתכם להצטרף אליי… אז אל תחכו למחר ותשלחו לתומר הודעה עוד היום.
