שמי מיכל בת 48 נשואה אימא לשלושה בנים הורסים, מוכשרת חרוצה שנונה חברותית אלופה בבישולים בקיצור מושלמת!!! אממה…. לא ממש מושלמת לוקה בתסמונת “חרדת נהיגה” שחשבתי שזו המצאה שלי ורק אני סובלת ממנה. אז אחרי שניסיתי לרפא את הלקות לבד בעזרת משפחה חברים וכו ללא הצלחה, פניתי לעזרת המומחים רופאים, היפנוזה, מטפלים באי אמ די אר, ידוענים קוסמים ועוד….. עד שהגעתי לפסיכולוגית, שלוש שנים של שיחות אך לא מוכנה לגעת בהגה ובטח שלא לשבת במכונית. לפני כמה זמן שמעתי על תומר מטפל בחרדות נהיגה, עברה בי מחשבה: \”עוד יידעון קוסם עושה פלאים\” מה יש להפסיד שלחתי הודעה…. והידוען מסתבר לא כל כך ידוען, הבהיר חד וחלק שיש לי עבודה ושהוא לא קוסם. עברה בי מחשבה סבבה תעבוד אתה ואני אנהג… לא יקירתי עבודה היא שלך! מה יש להפסיד נתחיל…. וכך התחלנו אני כמובן האישה ששולטת בכולם ביד רמה שהכול צריך להתנהל על פי פוגשת בחור “ילד טוב ירושלים אל תדאגו אני כבר אסובב אותו קטן עליי חנון ממוצע פלוס לא בעיה…. חנון חנון עשה לי בית ספר כבר בשיעור הראשון זרק אותי ולא סתם זרק אותי חברים נפלתי מפסגת ה “אוורסט” התרסקתי לרסיסים כמו זכוכית זולה שנקנתה בשוק אני אומרת לעצמי: תירגעי מה קורה פה את מכירה אותו 3 דק’ ואת עושה מה שהוא אומר??? סליחה כאילו תעצור תקשיב אני מחליטה לאן כמה ואיך… מה קרה לך עברת אירוע מוחי סליחה איפה אני השולטת הלו תומר תעצור אני אחליט לאיזה כביש! והוא בחיוך מבויש סעי סעי נוסעים לאיקאה בכביש 431 סליחה איקאה מה יש לי באיקאה הלו לא רוצה איקאה אין לי כלום באיקאה וגם אם היה לי אני לא רוצה ואני נוסעת רועדת צורחת מזיעה מאין יבוא עזרי מי יצילני אני כבר כולי שלולית מפוחדת כמו ילדה שהולכת ביער חשוך מלא זאבים וחיות רעות רואה מולי את כל המכוניות טסות ואני מסכנה קטנה נוסעת לאיטי סיימנו את השיעור הראשון ואני בתחושה שאני עפה באוויר לא מאמינה למי אני אספר? הרי לא יאמינו לי שאני נהגתי בכביש מהיר… הרי אני לא מאמינה לעצמי איך אני יכולה לצפות שיאמינו? ושיעור רודף שיעור….. כמובן זה ריטואל קבוע של תחינות בלב אולי אהיה חולה אולי תומר לא עלינו יהיה חולה והשיעור יתבטל… אבל הוא שיהיה בריא, שיבדל לחיים ארוכים אינו חולה (צעיר…) אז עכשיו שאני באמצע התהליך רואה כבר ניצוץ קטן קטן מתוך המנהרה מצפה כבר ואפילו התחלתי להאמין שאוכל לראות את האור.
